שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
תוכן עניינים

תביעות תעבורה הינן תביעות פליליות שמוגשות על ידי המדינה בגין ביצוע עבירות תעבורה לפי פקודת התעבורה, תקנות התעבורה, ופקודת הביטוח לרכב מנועי.

תביעות התעבורה מתנהלות בדרך כלל בפני בית המשפט לתעבורה (שמעמדו שקול למעמדו של בית משפט השלום). כאשר מדובר בעבירות תעבורה חמורות, וכן בערעורים שמוגשים על פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט לתעבורה, הם יידונו בפני בית המשפט המחוזי.

באילו נסיבות מוגשות תביעות תעבורה

תביעות תעבורה מוגשות בשני מקרים: כאשר מדובר בעבירות תעבורה שכרוכות בזימון חובה למשפט, או כאשר מדובר בעבירות ברירת קנס/משפט, שבהן הנהג בוחר להישפט בפני בית המשפט במקום לשלם את הקנס.

עבירות התעבורה שכרוכות בזימון חובה למשפט הינן, מטבע הדברים, עבירות תעבורה חמורות יותר, כגון עבירות שגרמו לתאונת דרכים עם נפגעים, נהיגה תחת השפעת סמים/אלכוהול, או נהיגה במהירות מופרזת (לפחות 30 קמ"ש מעל למותר בדרך עירונית או לפחות 40 קמ"ש מעל למותר בדרך בין-עירונית). לעומת זאת, עבירות התעבורה של ברירת קנס/משפט, הינן עבירות קלות יחסית, כגון עבירות חניה.

התיישנות תביעות תעבורה

השאלה עד מתי ניתן להגיש תביעות תעבורה תוכרע לפי תקופת ההתיישנות של כל עבירת תעבורה לגופה.

ככלל, תקופת ההתיישנות של עבירת ברירת קנס הינה שנה, ואילו תקופת ההתיישנות לגבי עבירת זימון חובה למשפט הינה חמש שנים.

יחד עם זאת, כאשר מדובר בעבירה שצולמה במצלמת רמזור אדום, תקופת ההתיישנות הינה ארבעה חודשים בלבד (למעט במקרה בו הדו"ח הוסב משמו של הבעלים הרשום של הרכב לשמו של הנהג שנהג בפועל ברכב, שאז תקופת ההתיישנות תוארך לשנתיים).

כיצד מתנהלות תביעות תעבורה?

כאמור, תביעות תעבורה הינן תביעות פליליות לכל דבר ועניין, וככאלו, אף הן כפופות לדין הפלילי, ולרבות חוק העונשין וחוק סדר הדין הפלילי.

כמו בכל תביעה פלילית, גם המשפט בגין תביעות תעבורה נפתח בהקראת כתב האישום.

לאחר הקראת כתב האישום, על הנאשם להודיע האם הוא מודה באשמה המיוחסת לו או שהוא כופר בה.

אם הנאשם מודיע שהוא מודה באשמה המיוחסת לו, בית המשפט ירשיע אותו בביצוע העבירה ויפנה לגזור את דינו, כלומר, לקבוע את עונשו בגין ביצוע העבירה. בשלב זה, נציגי התביעה ידרשו מבית המשפט לגזור לנאשם עונש מסויים בהתאם לטווח הענישה שקבוע בחוק עבור העבירה הספציפית שבה הורשע הנאשם, בצירוף נימוקים מתאימים לפי חומרת נסיבות ביצוע העבירה. מנגד הנאשם יבקש להקל בעונשו ככל הניתן, כאשר מומלץ כמובן, גם להצטייד בנימוקים מתאימים לשם כך ומבעוד מועד.

אם הנאשם כופר באשמה, באפשרותו להעלות בשלב זה גם טענה מקדמית, כגון חוסר סמכות מקומית/עניינית, התיישנות, העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה, וכיו"ב. על בית המשפט לתת לנציגי התביעה הזדמנות להשיב לטענה המקדמית שהועלתה על ידי הנאשם, אולם הוא רשאי לדחות אותה גם מבלי לעשות זאת. אם בית המשפט החליט לקבל את הטענה המקדמית, באפשרותו  לתקן את כתב האישום, או לבטל את האישום, ובמקרה של טענה בדבר חוסר סמכות מקומית/עניינית, באפשרותו להעביר את התיק לבית משפט אחר, בעל הסמכות הרלוונטית לדון בו.

אם הנאשם כופר באשמה, ולא עומדת לזכותו טענה מקדמית שהתקבלה על ידי בית המשפט, המשפט יעבור לשלב ההוכחות. במסגרת שלב זה יוצגו כל הראיות ויישמעו העדים הרלבנטיים לתביעה (כגון השוטר שכתב את הדו"ח שעליו התבסס כתב האישום, הנאשם עצמו, עדיי ראייה, וכיו"ב).

בתום שלב ההוכחות על בית המשפט להכריע האם הוא מזכה את הנאשם או מרשיע אותו בביצוע העבירה. אם בית המשפט יחליט להרשיע את הנאשם, עליו לגזור את עונשו של הנאשם (אף זאת בכפוף לשמיעת טענות הצדדים בעניין זה).

ניתן להגיש ערעור על משפט תעבורה תוך 45 יום בפני בית המשפט המחוזי. על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור ניתן להגיש ערעור ברשות בפני בית המשפט העליון.

במידה שפסק הדין ניתן בהעדר התייצבות הנאשם, ניתן להגיש בקשה לביטול פסק דין תעבורה תוך 30 יום מיום המצאתו לנאשם, בצירוף פירוט הסיבות לאי ההתייצבות והנימוקים לביטול פסק הדין.

עסקת טיעון בתביעות תעבורה

כמו בכל משפט פלילי, גם בתביעות תעבורה ניתן להגיע לעסקת טיעון. לפיכך, מומלץ לשקול להגיע לעסקת טיעון במשפט תעבורה במקרים המתאימים, וזאת לגבי סוגיות שונות, כגון עובדות כתב האישום, סעיפי כתב האישום, או היקף העונש שיוטל על הנאשם.

ככלל, בית המשפט אינו חייב לכבד את עסקת הטיעון, אולם לרוב הוא נוהג לכבד אותן למעט במקרים חריגים שבהם מדובר בעסקה בלתי סבירה בעליל.

במידה שהוגשה נגדך תביעת תעבורה, מומלץ להתייעץ עם עורך דין תעבורה בקי ומיומן על מנת לקבל החלטה מושכלת לגבי אופן ההתמודדות עמה.

אהבת את המאמר? דרג אותנו כדי שנדע להשקיע עוד
דילוג לתוכן